מלב אל לב: הצדדים הנסתרים של החרם

מאת ניצן בן חורין, פסיכולוג קליני, מומחה בטיפול בילדים ובנוער

הסרט "הקיץ של אביה", שהוקרן ב-1985 מביא את סיפורה של אביה בת העשר, שמזמינה את ילדי כיתתה למסיבת יום ההולדת שלה - ואף לא אחד מגיע. תחושת העלבון שהיא חשה כה עזה עד שאי אפשר שלא להזדהות אתה – ולהתמלא כעס, על כל אלה שמשתפים פעולה עם המהלך האכזרי כל כך. אלא שאם סיימתם לקרוא את הסיפור של נגה ודורית, אתם כבר יודעים, שלא תמיד פשוט לצאת נגד ההחלטה להחרים בן או בת כיתה.

אז למה אנחנו מחרימים ואיך אפשר בכל זאת להשמיע את קולנו?

חרם חברתי, מונע על ידי לחץ חברתי. זהו מאבק פנימי בין הרצון לעשות את מה שמרגיש לנו נכון, ובין הצורך להתנהג כפי שהחברה דורשת מאתנו. ילד המצטרף לחרם כלפי ילד אחר עושה זאת כדי להתקבל חברתית על ידי הילדים הנחשבים כרצויים ונחשקים מבחינתו. הוא מעוניין להשתייך לקבוצה ולכן לא מעז להתקומם. ולא רק זה, מתוך הצורך שלו להשפיע על אחרים, הוא מוסיף שמן על מדורת החרם, על פי הכרה שקרית שהילד המוחרם ראוי לחרם. נוכח עוצמת הכוח החברתי של חרם, כל ילד נוטה להגן על עצמו מפני האפשרות שהחרם יופנה כלפיו ולכן יש לו עניין לשמר את החרם הנוכחי כל עוד הוא בצד המחרים.
 

מה מניע את הילד היוזם חרם כלפי ילד אחר?  

צורך חזק להשפיע על אחרים. בכלל, תככים, תמרונים, צדקנות, שקרים – כל אלה מהווים כלים חברתיים בהם משתמש ילד המשתוקק להשפיע על חבריו. הוא מתאמן, גם אם בצורה אכזרית למדי, בבניית השפעה ושליטה על אחרים.

ומה קורה לילד המוחרם? הוא נאלץ לבחור בין מציאות משפילה ומציקה לאורך זמן של חרם ונידוי, לבין התמודדות עם ניסיון ליצור מהפך שיביא לעצירת היחס הזה כלפיו. נסיון כזה כרוך גם בחרדה משמעותית הנובעת מהאפשרות של החמרת המצב. ויש עוד משהו. הילד המוחרם מוטרד מאד ממה שהאחרים מטיחים בו. הוא יכול למצוא את עצמו חושב שאם כל כך הרבה ילדים טוענים שהוא ראוי להיות מנודה -  אז אולי הוא באמת כזה.

החרם חודר לנשמה ודורש תעצומות נפש גדולות כדי לנצח אותו. פעמים רבות, אין לילד המוחרם את הכוחות לעשות זאת בעצמו והוא זקוק לעזרה מאנשים אחרים. כאן נכנס מרכיב הבושה. הילד המוחרם מתבייש לחשוף את המצב הירוד שלו והדבר גורם לא פעם לשיתוף פעולה בין המחרימים לבין המוחרם בהסתרת החרם מעולם המבוגרים. המחרימים יודעים שמדובר בתופעה פסולה אך לא מוותרים על הרווחים שבה, והמוחרם מתבייש וחושש להחמיר את המצב אם חלילה ילשין על ילדים אחרים.

כשדורית, אחת מגיבורות הספר שבידיכם, מזמינה בעזרת יועצת ביה"ס את הבנות למסיבת פיג'מות, מגיעה רק נגה שבאותו מיום לא הייתה בביה"ס ולא ידעה כי גם המסיבה מוחרמת. נגה מוצאת את עצמה במצב שמכיל את כל המרכיבים שתוארו בנוגע להשפעת הלחץ הקבוצתי -  גם על ילדים שהחרם מנוגד לסולם הערכים שלהם. בספר הזה, אתם הקוראים, יכולים להזדהות עם כל צדי החרם: עם הכוחות הפועלים ומניעים אותו, עם הכוחות המוסריים שבולמים תופעה זו וגם עם המצוקה והעלבון שהינם נחלתו של הילד המוחרם.

ובפעם הבאה שתתמודדו עם לחץ חברתי, אל תהססו להשמיע את קולכם.