המשפחות של שושו – גרסה מיוחדת לשעת סיפור

 

 

הספר "המשפחות של שושו", מזמין את הילדים למסע בין סוגים שונים של משפחות, ומעביר את המסר שכל משפחה טובה בדרכה – בלי קשר להרכבה.

 

כדי לעודד את הילדים לקחת חלק בסיפור ולהתחבר אליו, אפשר להעביר את הסיפור בדרך חווייתית.

 

 

 

מה צריך?

פנסים קטנים

משרוקיות

בועות סבון

רעשנים

שני פאזלים קלים

.הספר "המשפחות של שושו" – הילדים מאוד אוהבים לראות את האיורים

 

 

איך עושים את זה?

 

בכל אחת מהמשפחות, נדב, הגיבור ושושו עוברים חוויות משותפות: במשפחה שבה יש אבא ואמא הם משחקים ברובי מים, במשפחה של שני האבות מרכיבים פאזל, במשפחה של שתי האימהות מכינים ארוחת ערב, במשפחה של רומי (ההורים גרושים), מחלקים לבבות ועושים חיים.. וכד'.

כך אפשר לעשות גם בשעת הסיפור. בכל משפחה מקריאים את הקטע שמייחס אליה. ואז בוחרים כמה ילדים לפעילות. אצל האבא והאמא הם יכולים להפריח בועות סבון (בוחרים חמישה ילדים, ואחר כך הם יכולים להעביר לחמישה ילדים נוספים..).

  • אצל שני האבות, מקריאים ואז.. מזמינים ארבעה ילדים להרכיב במהירות פאזל נחמד, כשכל הילדים מעודדים אותם

  • אצל ההורים הגרושים: מקריאים ואז.. אפשר לחלק רעשנים ומשרוקיות ולהזמין את הילדים ליהנות ולצחוק ביחד.

  • שיא הכיף הוא במעבר בין הקומות: אפשר לרכוש פנסים קטנים (במוזלים למשל המחיר הוא 1.5 לאחד..), לחלק לילדים ובמעבר בין משפחה למשפחה, מכבים את האור, מדליקים את הפנסים, מפעילים מוזיקה ו"עולים" ביחד: קומה ראשונה, שנייה, שלישית..עד שמגיעים למשפחה הבאה. ואז כולם מתיישבים במהירות, מדליקים את האור וממשיכים בפעילות.

 

(אני משתדלת לתרגל איתם פעם או פעמיים את ההפעלה וכיבוי הפנסים – כדי לראות שהם בסדר. הילדים יודעים שברגע שהמוזיקה נפסקת – הם מכבים פנסים ומתיישבים. אפשר להשתמש גם בפעמון כדי לסמן שסיימנו לעת עתה עם הפנסים והגענו למשפחה הבאה).

בסוף אפשר לשאול את הילדים מה הכי חשוב שיהיה בבית, ולתת ראשונים את התשובה חיבוקים/נשיקות/אהבה.

כמובן אפשר להציע לילדים לצייר את המשפחה שלהם, או לצבוע את דמותו של שושו החמוד (אני משאירה גם את הספר המשפחות של שושו במתנה, ומאפשרת לגננת להמשיך ולספר אותו).

 

 

 

והנה הגרסה בחרוזים.

 

זה קרה ערב אחד
לא מזמן כל כך,
אימא התעקשה שאתקלח,
למרות שבכלל לא הייתי מלוכלך.

אז שכבתי במיטה קצת עייף וקצת כעוס,
וחשבתי שזה לא הוגן ואפילו די מאוס -
שאמא היא זו שתמיד מחליטה,
מתי אתקלח, אשחק או אכנס למיטה.

פתאום, בלי ששמתי לב
קרה דבר מוזר,
מתחת למיטה קפץ לו בזריזות
ייצור חמוד ולא מוכר.

"אני רואה שאתה כועס",
אמר בלי להסס,
"אמא מעצבנת? אין סיבה לבכות,
אני מכיר פה בבניין את כל המשפחות".

הייצור החמוד זינק החוצה והמשיך,

ואני אחריו, למרות שכבר ערב וקצת החשיך,

"הרשה לי להציג את עצמי"

אמר בקול מצחיק,

"קוראים לי שושו -

ואני ייצור די מדליק".

 

"אני מתגורר בבניין הזה כבר הרבה שנים,

ויש לי פה המון חברים,

בוא איתי ניכנס למעלית,

ונעלה הישר לקומה רביעית".

 

בקומה רביעית פגשנו את דניאל,

יש לו אבא ואימא וגם אחות גדולה - אריאל.

ההורים שלהם יצאו לרגע לטייל, 

ושושו אמר "איזה כיף אפשר להשתולל".

 

אז לקחנו רובי מים והיתזנו אחד על השני,

קודם שושו, אחר כך דניאל ואז גם אני.

אחרי זמן קצר אמרתי "עצרו, זה חשוב"

אני כבר קצת עייף וגם די רטוב,

 

"היה נחמד, אבל זה לא בשבילי

אני רוצה הביתה לאימא שלי".

 

"מה פתאום הביתה", שושו נעמד על הידיים,

רוצה אימא? אין שום בעיה, תקבל אפילו שתיים"

 

ולפני שהספקתי לומר מילה חרישית

כבר היינו במעלית בדרך לקומה שישית.

 

שושו יצא לפני וזינק אל מחוץ לפיר,

ואז חיכה לי ומיד הסביר:

"פה גרה תהל הקטנה עם שתי אימהות,

הן חברות טובות ומאוד אוהבות.

שלושתן נהנות ביחד, משחקות משחקים,

ויש פה אוכל בריא, וגם קצת ממתקים.

 

כן, זה נחמד, הוספתי אני...

"הו"' ענה שושו, " זה לא רק נחמד, זה פשוט גאוני",

"אם אמא מעצבנת, כועסת או מאחרת -

אפשר פשוט ללכת לאמא האחרת".

 

האמהות הנחמדות התיישבו לאכול

והזמינו גם אותנו לשולחן.

דיברנו ונהנינו והן כמעט סיימו את הכל,

אבל אני אוכל לאט, ולא הייתי מוכן.

 

"טוב", אמרתי, "היה טעים, אבל זה לא בשבילי,

"אני רוצה הביתה, לאמא שלי".

 

"מה פתאום הביתה",  שושו קפץ,

"אולי במקום האמהות -

ננסה פה ממול, אצל שני האבות?"

 

"שני אבות?", שאלתי מופתע,

"כן", השיב שושו

"הבת שלהם לומדת עם דניאל בכיתה.

 

"קוראים להם ירון ונדב, ובדיוק כמו האמהות,

הם אוהבים וחברים ויש להם שתי בנות,

הנה הם על השטיח מרכיבים פאזל נחמד",

שושו זינק אליהם ומיד נעמד.

 

 

הצטרפנו לחבורה,  הרכבנו פאזל ושיחקנו במשחק כזה שעולה ויורד,

עד ששושו אמר "טוב, הגיע הזמן להיפרד.

חייבים להמשיך לדירה של משפחת לב,

כי יש שם ילדה שאני ממש מחבב".

 

בדרך רציתי לומר שלום,

לדינה ואריה, הבעלים של הגלידריה  בקניון.

לפני שלוש שנים הם נסעו לארץ רחוקה

ואימצו שם שני אחים, אדם ואריקה.

 

ההורים שילדו אותם שלחו אותם לישראל,

כי הם לא הצליחו אותם לגדל.

אז דינה ואריה ביחד עם שלג החתולה,

מגדלים את השניים האהבה גדולה.

 

אני דווקא רציתי להישאר כי היה שם נעים וכבר ממש החשיך,

אבל שושו התעקש שחייבים להמשיך.

כי בדירה הזאת הוא לא מכיר אף אחד,

ויש שם חתול, והוא ממש מפוחד.

וגם רומי מחכה והיא בטח עייפה,

והוא הרי כבר אמר לי שהיא הילדה הכי יפה.

 

לרומי, ככה שושו סיפר, יש זוג הורים בשנות החמישים,

אבל הם לא חיים ביחד, הם הורים גרושים.

וזה די מגניב שיש שני בתים,

כי ככה עושים מה שרוצים.

אם למשל המחשב מתקלקל או שהסרט נגמר,

אפשר לקפוץ מיד, אפילו בלי לומר,

לבית של אבא ושל החברה שלו תמר,

שם מותר להשתולל וזה פשוט נהדר.

 

"אולי", אמרתי לשושו, "ובאמת בכל הכנות,

היה נעים להכיר, 

אבל אני עייף ורעב וכבר חסר סבלנות.

 

המשפחות האלה נחמדות, אבל הן לא בשבילי

אני רוצה לחזור הביתה לאמא שלי".

 

"שוב פעם הביתה?", שושו שאל ואז חיכה,

כן, הביתה, הביתה, הביתה, השבתי בצעקה;

רוצה למיטה שלי, לצעצועים שלי, לחדר שלי -

ובמיוחד במיוחד אני מתגעגע לאמא שלי..

 

לפתע... 

הרגשתי יד חמה מלטפת אותי, 

פתחתי את עיני, ואמא ישבה שם לצידי.

"חלמת חלום, אבל אני פה, וזה מה שחשוב,

אהיה פה עד שתרדם שוב".

עצמתי עיניים וחייכתי בלב, 

עכשיו כבר לא הייתי רטוב, וגם לא כל כך עייף.